רש"ש על יבמות י׳

1 גמרא א"ל באחוה דהתירא קמיירי באחוה דאיסורא כו'. כצ"ל:

2 שם בדקה לוי במתניתי'. כה"ג בב"מ מח ועמש"כ שם:

3 רש"י ד"ה וסימנך. אלמא כו' דהא ר"ח אמתניתין קאי. אינו מובן יפה דהא מתניתין דהאסורה לזה כו' שנויה בפ' ד' אחין וכבר שני בפרקין קא אמרינן:

4 רש"י ד"ה דאסר באנוסת אביו בסה"ד. מאחיו מאביו. כצ"ל:

5 תד"ה לעולם. שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן כו' ובעודה תחתיו ל"ל יותר מאבא כו'. לכאורה ה"ל למיחש אף קודם שתתאלמן רק לאחר מיתת הראשון דכיון שנושאה נמצא דלא נתקיים התנאי וקדושי השני בטלים וכדמסיק התוס' בסמוך וי"ל:

6 בא"ד וי"ל דלא קרינא לגביה כו' נאסרה עליו משום אשת איש. כצ"ל ועי' מהר"ם:

7 בא"ד ובא שמעון וקדשה סתם ומתו כו'. כצ"ל:

8 גמרא וח"ל בני חליצה ויבום נינהו. לכאורה הנל"פ דקאי על צרות דאדכרינהו ר"ל בקושייתו דמיגו כו' צרתה נמי אסירא ורש"י נדחק בזה ואולי נד מלפרש כן מפני לשון זכר דנקט הש"ס:

9 שם על הצרה בין הוא ובין האחים חייבין עה"צ כרת. הרי"ף הביא זה בפ' החולץ וכן הרא"ש שם בסי' כא וליתא שם על הצרה הראשון:

10 תד"ה לפי. ולוי מיירי בפלוגתא כיון דתני אנוסת אביו גבי כו'. ועי' מהר"ם וצ"ע דסותרים א"ע למש"כ לעיל בע"א בד"ה דקתני שכתבו ובסיפא לה"ל למיתני אלא ה':